לפני 4 ומשהו שנים היתה לי חברה שהיתה מאושפזת ברמב"ם. המצב שלה הלך והתדרדר. במשך חודשיים ימים אימא שלה (שהיתה
חני דיברה על הכל. תמיד. באומץ ובפתיחות. מתוקף כך דיברנו לא אחת על המוות שלה. על מה יהיה אחריה. כשדיברה
אי אפשר להבין מי זו חני בשבילי בלי לעבור דרך יהודית. זו האמת. הכרתי את חני לראשונה בקבוצת הפייסבוק "גמאני
מרגישים את הריק הזה? אפשר ממש לגעת בו. הוא שואל "מה עכשיו"? וכבר אין מה להשיב לו עכשיו רק אתה
כמה קבצים פתחתי ולא סגרתי כאילו אני עוד לא במקום שתופר את זה בצורה מסודרת עם התחלה אמצע וסוף סוף?
כלי נגישות