עוד סוג של סגירת מעגל

בשנתיים האחרונות ט"ו בשבט הפך להיות תאריך שאנחנו זוכרים היטב. היום לפני שנתיים גיליתי את הגוש. גם בט"ו בשבט בשנה שעברה עברנו חוויה לא מרנינה במיוחד שנזכור כנראה עוד הרבה שנים (ולא כאן המקום לפרט לגביה) ובכל מקרה שתי ההתמודדויות האלו ברוך השם מאחורינו ובעזרת השם לתמיד.

לא היתה לי שום תוכנית לציין שנתיים לגילוי. מה יש לציין פה? אבל מלמעלה כנראה היו תוכניות אחרות לגבי. הזה ההשתלשלות:

כבר לפני כחודש גיסי הודיע לי שהוא עושה חוג בית לעזר מציון ושאבוא. לא טרחתי לברר מה מטרת הערב. באתי כי גיסי ביקש וטרח לארח וכי את עזר מציון אני מכירה ומוקירה.

עוד לפני שהתוכנית (המוקפדת יש לומר) התחילה הוברר לי שמדובר גם בסוג של ערב התרמה לטובת מאגר מח העצם של עזר מציון. כמו כן נזרקה לאויר חצי שאלה חצי בקשה שאומר כמה מילים על ההכרות שלי עם העמותה. אני לעזר מציון לא יכולה לסרב. אז הסכמתי.

הערב נפתח בהסברים על העמותה ועל מאגר מח העצם שלה (לא לפני הכיבוד כמובן שגם הוא היה מוקפד ואיכותי). בזמן שנציגת העמותה דיברה אני כתבתי לעצמי כמה מילים על דף. כשקמתי לדבר גיליתי שאני מתרגשת מאוד ושמחתי שהיה לי דף לדבוק בו.

הנה מה שאמרתי:

כמה מילים על ההכרות שלי עם עזר מציון. אני את עזר מציון מכירה מימים ימימה בעיקר מהצד הנותן (כמה שקלים בחודש). מעולם לא שיערתי בנפשי שיום אחד אקבל תמיכה מעמותה כדוגמת עזר מציון. זה מוזר להיות בצד שמקבל ואני לא מאחלת את זה לאף אחד אבל כשאת חולה את מאבדת חלק מההגנות שלך ומעבר לכך מה שעזר מציון נותנת לחולים הוא משהו שאי אפשר בכלל להתחיל להבין אותו עד שנמצאים שם.

החל ממתנדבות מדהימות שנמצאות במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים ומלוות אותן בטיפולים עצמם לפעמים תוך פעילות באומנות ולפעמים סתם בשיחה. דרך בית אורנית שנמצא בפתח תקווה ומאפשר לינה לאנשים שגרים במקומות מרוחקים ושצריכים להמצא בסמוך לבית חולים (בהקרנות למשל שזה על בסיס יום יומי), דרך פעילויות לנשים, לגברים ולילדים שפתוחות לכל המגזרים שחיים בארץ. דתיים, חילונים, יהודים, ערבים… כולם. דרך מחנות קיץ מושקעים מאוד שמותאמים לכל מגזר בהתאם למאפייניו. דרך עמדות קפה וחיוך בתחנות שונות בבתי חולים, דרך סדנאות תרפיה (אומנות, צילום ועוד) שמועברות על ידי מדריכים מקסימים ומקצועים ודרך הזדמנות לפגוש נשים אחרים במצב דומה וליצור קשר שמאפשר התמודדות משותפת עם הקשיים.

עזר מציון נמצאים שם ותומכים כל הדרך וכחלק מהתהליך יודעים גם מתי לשלוח את המחלים לדרכו ועושים זאת למענו ולטובתו.

לי מאוד ברור שעזר מציון ראויה לכל שקל פנוי שיש לי.

***

אחרי שאני דיברתי ראינו סרטון קצר ומרגש (מרגש על אמת. לא כביטוי שחוק. ראיתי מספר אנשים שנגבו דמעות וגם אני כמובן שחררתי את אלו שעצרתי קודם) ולסיום קובי אריאלי נתן לנו מופע של איזה 45 דקות שנצא ככה בכיף.

אז אף שלא תכננתי לציין את התאריך נראה שציינתי אותו בדרך ראויה ביותר ואולי גם עוד סגירה של מעגל. הייתי מספרת לכם פה עכשיו על מעגלים חדשים וטובים שנפתחים לי לאחרונה אבל יש דברים שעוד לא הזמן לספר אותם אז תאמינו לי, דברים טובים קורים.

חג שמח.