מוזר, לא? הלוא בבתי הספר "שלנו" אין כזה טקס. גג שולחים את התעודות בדואר לבוגרים. אולי כי "אצלנו" ברור שמסיימים עם בגרות. זה לא בגדר ציפיה או שאלה. וברור לי למה במקווה הטקס מושקע כל כך (עם גלימות וכובעים). תחילה חשבתי שיש משהו מביך בטקס הזה. שאין לי עניין מיוחד בו. אני אבוא לסיום קורס קצינים או איזה תואר באוניברסיטה. אבל כשהזמינו באופן רשמי וכשהבן שלי לא הטיל וטו, אמרתי אלך. לא אהיה אימא מפקירה או קשה או קשוחה. אולי גם זכרתי את הביקורים הקודמים שלי במקווה והתחושה הטובה שתמיד התלוותה אליהם. כך או כך על אף עמדת המוצא האדישה או מסוייגת קמעה, באתי, ושמחתי ואף התרגשתי. לא כי הגבר הפציץ בציונים או הצטיין בהגזמה. כי מקווה ישראל זה מקום מלא השראה. קצת עתיק ושורשי ומחבר לראשוניות ולאדמה. כי לראות את הבן חוזר לבית הספר כבוגר ופוגש את חבריו החיילים והעובדים זה מרגש. כי לראות תלמידות שרות סולו בטקס בבית ספר דתי זה מרגיש כמו אי של שפיות. זה אומר שרואים אותם שם ומקשיבים להם ועוזרים להם לפתח איש איש את כשרונותיו. כי לראות מחנכות דתיות גם ללא כיסוי ראש זה מרענן ולראות תלמידים מנשקים את המורה בכבוד ובחיבה זה מעיד על איכפתיות, אהבה והוקרת תודה. כי לראות את הבן שלך משתלב ומוביל לטובה זה ממלא גאווה. כי לקבל מהבן שלך נשיקה מול החברים זה סימן שהלב פתוח ואוהב. מקווה ישראל. היה לי לעונג. תודה!
טקס חלוקת תעודות בגרות במקווה ישראל
השארת תגובה