חצי שנה אחורה. אני ועוד חברה מבקרות ביחד אצל חברה שלישית שמצב בריאותה רעוע. עבר מעל חודש מאז ראינו אותה באחרונה. מעל חודש חיכינו שתאשר לנו לבוא לבקר. שתחליט שהיא רוצה. באתי להרבה שעות. באתי כי היא אמרה שהיא רוצה שחברות יהיו אצלה ויוכלו לשחרר את אימא לצאת לעיסוקיה. אני מהוססת. לא בטוחה כמה להשאר ומתי ללכת. האם אני משמחת או מעייפת. החברה שהגיע איתי מציעה לסייע בדברים מעשיים. מציע לבשל, מציע לסייע במקלחת. אני מתפעלת מהיוזמה שלה, מהבטחון שהיא משדרת. מהמהירות והנחישות. אני מהססת לקראת כל דבר. מרגישה קטנה. לא בטוחה במקום שלי. בוחרת להקשיב. לימים אשמע ממנה שהיא חוותה אותי כמבוגר אחראי, שקול ובטוח.
***
שלושה חודשים אחורה. איש נפצע בפעילות ספורט אתגרית. אפילו איבד הכרה למספר שניות. הוא מפונה באמבולנס לבית החולים. תופרים אותו פה ושם. הוא משוחרר הביתה. יום למחרת הנפילה הפנים שלו נפוחות עד כאב. ומכאב. ערב שבת. האיש הפצוע מצלצל לעדכן חבר שלא יבוא לבית הכנסת ואם הוא יכול להודיע משהו במקומו. החבר אומר שיבוא לבקר. הפצוע, קצת נבוך על הפציעה וקצת מושפל מהשתקפותו במראה עונה שאין צורך. "באמת אין צורך". שבת בבוקר. החבר בדלת. ממקום מושבו בסלון, מכווץ משהו, אומר הפצוע "בסוף באת" והחבר עונה בשמחה "חשבת שאני אאכזב?"
***
חודש אחורה. יום רביעי בערב, חופש גדול. יש לנו תוכנית ללכת מחר בבוקר לבריכה. מוקדם בבוקר. לפני שיהיה עמוס. ככה עשינו לפני יומיים והיה כיף מאוד. בן זוגי חוזר מהעבודה ואני שואלת אותו אם יש מצב שהוא מצטרף אלינו. שאלתי כבר לפני יומיים והוא אמר שאולי. שיש לו פגישה בתשע וחצי אז אולי הוא יספיק לפני ואולי לא. אני שואלת עכשיו שוב. הוא אומר שהוא לא יכול. חבל אני אומרת. היינו שמחים אם היית יכול לבוא איתנו. אחרי שעה שאני שואלת אותו שוב בעליצות מה, אם אולי בכל זאת הוא יכול לבוא. אני מקבלת את התשובה "מישהו צריך לעבוד, לא?" עבור אישה, בתקופה שבה היא אינה עובדת, לא יכולה להיות תגובה יותר מעליבה מזו והוא גם יודע את זה. אני נסגרת. אחרי שעה מוצאת את הכוח לשאול. למה ענית לי ככה? "את חושבת שאני לא רוצה לבוא? אני מספיק מתבאס שאני לא יכול, את לא צריכה לנגן לי על זה עוד ועוד". לא, לא שיערתי שהוא ממש מתבאס. אני בכלל התכוונתי להחמיא ולבטא את רצוני הכנה והאמיתי לבלות ביחד איתו.
***
לפעמים אנשים קולטים מאיתנו בדיוק ההפך ממה שהרגשנו וממה שחשבנו שאנחנו משדרים.
אותם דברים, אותם מילים נחוות כל כך אחרת אצל שני אנשים שונים.
שימו לב גם למחוות שלכם. שימו לב שהן משרתות את מי שאליו הם מכוונות. כבדו את בחירתו של האחר. תקשיבו לו גם אם לפעמים המסר מבלבל.
***
שתהיה לנו שנה של תקשורת. של רצון טוב, הקשבה, תאום ציפיות וחיבורים טובים.
