כמה מילים לכבוד אוקטובר הבא עלינו לטובה

אוקטובר הוכרז בעולם כחודש המודעות לסרטן השד. צריך חודש מודעות? לא יודעת. תמיד כדאי להיות מודעים. שלא יבוא לכם בראש שאם פספסתם את אוקטובר אז תחכו לאוקטובר הבא. כל יום ויום (בכל חודש וחודש) הוא יום טוב בשביל לשמור על הבריאות. בשביל להרים טלפון ולקבוע תור לכירורג.

השנה פעילות המודעות של חברותי קיבלה צורה חדשה. בלי תכנון, אני חושבת, כל אחת פשוט פונה בשפתה ומליבה וקוראת לחברותיה להבדק. כל אחת עם הסיפור האישי והזווית שלה. אין הודעות מסתוריות בפייסבוק וגם לא פוסט אחד שרץ חזק וכולן משתפות. כל אחת מליבה. לי זה נראה יעיל יותר. הלוואי.

לא יכולה להתעלם מהתסכול והכאב של חברותי שגילוי מוקדם לא היה או לא התאפשר אצלן. לרוב מהסיבה שהגוש בשד היה קטן עד כדי לא מורגש ובכל זאת הוא כבר שלח גרורות. ועדיין. מרבית החברות שאני מכירה חשו את הגוש שלהן לבד בבית וגילו אותו לפני ששלח גרורות. אז כן, עבור מרביתן, הגילוי המוקדם יכול להחשב מציל חיים.

מדהים אותי (ולא מדהים אותי) לשמוע כל פעם מחדש על חברות שלי שגם העובדה שאני חליתי לא גרמה להן ללכת להבדק. זה קצת כמו גיבוי למחשב – עד שלא איבדנו קבצים יקרים לא נקפיד לגבות. יקירות, מדובר פה בקבצים הכי חשובים שיש. קבצים שלא ניתן יהיה ליצור מחדש במידה ויאבדו. תחשובנה על זה…

כולן ממליצות על בדיקה אצל כירורג שד ובמידה של ספק על אולטרא סאונד וממוגרפיות וכו'. השאלה היא מאיזה גיל. אף אחד לא אומר מאיזה גיל. ומאיזה גיל לבקש אולטרא סאונד ומתי ממוגרפיה? ומה אנשים עושים כשלא ברור להם מה כדאי לעשות? כלום. הם לא עושים כלום. אז אני ברשותכן רוצה להציע משהו שקל ונכון לעשות אותו בבית, ללא מאמץ והוא מתאים לכל גיל. בדיקה עצמית.

הסיפור שלי הוא כזה:

מאז ומתמיד הייתי מודעת לאפשרות שדברים לא רצויים יכולים לגדול להם שם בחזה. בין ההריונות והלידות ובמהלכן הייתי בודקת את עצמי. ככה סתם. לדעת. להכיר את הגוף שלי. להיות במודעות ובשליטה. בגיל שלושים בערך ביקרתי אצל רופא נשים וניצלתי את ההזדמנות לבקש ממנו שיבדוק אותי ויוודא שלא גדל לי בחזה שום סוג של גוש. הרופא החביב בדק (אגב – נכון יותר ללכת לכירורג שד ולא לרופא נשים אבל את זה לא ידעתי אז) ואמר שהכל בסדר גמור, אבל, יש לי כל מיני גושים שהם אינם מדאיגים, אבל יקשו עלי לבדוק לבד אז שפעם בכמה זמן אבדק אצל רופא.

ומה עשיתי מאז? הפסקתי לבדוק את עצמי לגמרי. הלכתי לרופא? לא. ממש לא. הרי הייתי צעירה בשביל זה. גם כשפגשתי חברה שחלתה והיא המליצה לי ולכל חברותי להבדק, לא חשבתי שיהיה זה נכון שאתחיל מבדיקה עצמית. תכננתי לקבוע תור לרופא אבל זה נדחה ונדחה ונדחה. עד שיום אחד, לגמרי במקרה, פתאום אחרי שנים שלא בדקתי את עצמי, משהו גרם לי לבדוק. גם העובדה שעברו שנים מאז שבדקתי בפעם האחרונה לא עוררה אצלי שום ספק ביחס למה שהרגשתי. הרגשתי גוש גדול ומוצק שידעתי בברור שהוא לא היה שם קודם. חד וברור.

משם לכירורג שד והשאר כבר היסטוריה.

אז גם אם יש רופאים שאומרים שבדיקה עצמית עלולה להיות לא מדוייקת ואולי סתם להלחיץ, אני בעד שתקבעו לכן נוהג לבדוק את עצמכן מידי פעם. לא להכנס לשאננות, זה לא במקום בדיקת רופא אבל תתחילו מזה. בכל גיל. מקסימום תלחצו, תקבעו תור לרופא. בדיקת רופא אינה עולה דבר (לא לכן ולא לקופה) ולכן היא זמינה ופשוטה. אין בה סיכונים ולא קרינה. אחת לשנה. גם אני לא אומר לכן מאיזה גיל רק אומר שיש לי חברות בנות 25 שחלו. תעשו לבד את החישוב.

בריאות!