כל הפוסטים בכללי

הבטחתי לך מילים מלטפות וממילא כל מה שיש לי לתת הן מעט מילים גלויות ופשוטות כל רגע איתך הוא חסד

ובכן לטובת מאותגרי הפייסבוק הנה כמה ססטוסים שכתבתי על בית הכנסת בחודשים האחרונים. הראשון פורסם פה: מחשבות בעקבות ביקור בבית

זה קורה בשלבים ראשית את בהתמודדות שלך מגלה את הכוח שבביחד את העוצמה מסתכלת בהערצה על קודמותייך שמושיטות לך יד

לחזור למקום ההוא שיודע שמתנהל כאילו זמננו קצוב שמחליט בלי להתלבט שמעז בלי להדרש לאומץ שהולך בדרך כאילו חרב מונחת

כשאת לי משענת וכשאת נעלמת כשהם שרים על חיים ומתים כשאת לי בית ושמים בסוף אני בוכה בגללך כשאני הולכת

מהווטסאפ המשפחתי…

ובכן ראש השנה מאחורינו ואני נכנסת לשנה החדשה באוירה כבדה משהו (השנה הקודמת נסגרה בלוויה נוראית וצילו של צער גדול

גם כשהלכנו לשתות קפה בנמל היינו רק שתינו, ושלוש צלליות הקדימו צעדינו שלי ושלך וזו שהמחלה הטילה היא לקחה אותך

אישה. לפעמים אני מצטערת שאני כל כך רגישה לפעמים חווה את הגבריות כמאיימת או מקטינה ולפעמים זוכרת שבתוך הגבר הזה