פרוזה לא קוראים כי חשוב ואמיץ, אלא כי מעניין ומושך לקרוא. וכזה הוא הספר.
איזה כיף לקחת רגע הפסקה ולכתוב על ספר יפה. שמתאים בדיוק לשבת חורפית כזו, עם או בלי שוקו חם מתחת לשמיכה (עדיף בלי).
"לגדול על המים", שכתבה אשרה גרינבלט, הוא ספר טוב. הוא מעניין, הוא כתוב היטב. הייתי אומרת גם חשוב ואמיץ, אבל פרוזה לא קוראים כי חשוב ואמיץ, אלא כי מעניין ומושך לקרוא, וכזה הוא הספר.
בכריכה ילדת טבע מתנדנדת על צמיג, ובספר עצמו היא מתמודדת עם פגיעה קשה. איתרע מזלה לגדול בתקופה תמימה, כזו שמתנדנדים בה על צמיג, שרצים בה יחפים בחורשה, כזו שגורמת לך לשתוק גם כשדברים רעים מתרחשים, כי אין להם שם ועדיף להסתיר.
יש כאן תיאור ילדותה והתבגרותה של נערה דתית לאומית, אבל החוויות שהיא עוברת לא דתיות, וגם לא לאומיות. הן מאתגרות את המושגים האלה, ואת העולם המוגן שהמושגים הללו לכאורה יוצרים.
מומלץ מאוד. לי היה קשה להניח מהידיים.
הספר יצא בהוצאה עצמית (דבר מרשים בפני עצמו), את השבת הזו עוד תעשו בלעדיו, כנראה, אבל השבת הבאה – יחד
שיפרה ארליך