ארכיון של: 2012

אחת חברה, עובדת עיריית ירושלים שהצטרפה לצעידה בין השאר כי עיריית ירושלים הכירה בזה כיום עבודה. אחת ילדה שבמקום ללכת

לפני כשנתיים הבריק לי בראש רעיון לספר ילדים. ימים ספורים לאחר מכן ישבתי וכתבתי אותו. במשך הימים שאחריו חזרתי ושייפתי

לכל מי שקרא את הפוסט בנושא הפאה והיה מודאג, קבלו צפירת הרגעה. לקח לי אמנם חודש ימים להתבשל ולהקטין את

את פורצת בבכי גדול (או במקרה שלי מנגבת 2 דמעות. אולי זה בגלל שקיבלתי את הבשורה באופן מאוד הדרגתי) לרגע

תובנה ראשונה: יום יומיים אחרי טיפול יש נדודי שינה שלוקחים אותי לכתוב לבלוג. תובנה שניה: נפילות אנרגיה. יש דבר כזה.

כבר מזמן הבנתי שהיחסים בין אדם לאלוקיו הם עניין אישי ביותר. אין לו קשר לכמות המצוות שאתה מקיים או לא

בשמים שלך ירח אחד ולבנה אחת ואת מחוללת כבמחול שדים אנה ואנה עד שנגמר האויר כמעט

יום ראשון אחה"צ ואני מקבלת טלפון ממרגלית מעזר מציון. אלכסנדרה (חברתי מהפוסט הלפני אחרון) נתנה לה את המספר שלי. היא

בהמלצת אחותי ומתוך מחשבה על ביתי שחוגגת בת מצווה כחודש אחרי שאסיים את הטיפול הכימותרפי, הלכתי עוד לפני התחלת הטיפולים

הפוסט הזה מוקדש לכל חברותי מהאולפנא שישבו יחד איתי לפני כחצי שנה בכנס בוגרות ושמעו מאלכסנדרה (שהיתה אז נטולת שיער

ההתמודדות הרפואית שנדרשתי אליה איננה סוד. אני לא רואה שום סיבה שהיא תהיה סוד. זה מנוגד לטבע שלי להסתיר דברים