כל הפוסטים בכללי

בית הקפה בו נפגשנו לראשונה הפאב בו ליטפת את ידי המקום בו חנה רכבך והרכב עליו נשענת כשנפרדנו כל אלו

טוב, בואו נודה על האמת. הקטע הזה עם הפחדים הוא פסיכי לגמרי. אני אחרי. לגמרי אחרי. החייכים מחייכים אלי מכל

בשנתיים האחרונות ט"ו בשבט הפך להיות תאריך שאנחנו זוכרים היטב. היום לפני שנתיים גיליתי את הגוש. גם בט"ו בשבט בשנה

את הפוסט הבא אני מתלבטת אם לכתוב. אני מנסה לשים את האצבע בין הצורך שלי לכתוב אותו (כנראה שיש כזה)

כן כן, פייסבוק מציע לנו לסכם עבורינו את השנה… אבל לא. קרו הרבה דברים שלא הצטלמו בפייסבוק ובכלל, אני לא

כל שנה יש את המתח הזה איזה תאריך לציין כיום הולדת. לפי העברי אני חוגגת בחנוכה אבל העולם שלנו מתנהל

אני זוכרת אותך מודדת את המרחק שלך מהחיים מחפשת רמזים מסביב ועל פני מה הבנת ממני כשהתקשרו מהבנק להציע אפיקי

אנחנו בוכות בשקט כי לא יעזור לנו לצעוק מקבלות את הדין כי אין ברירה אחרת את מכסה את הפה מחניקה

אוקטובר הוכרז בעולם כחודש המודעות לסרטן השד. צריך חודש מודעות? לא יודעת. תמיד כדאי להיות מודעים. שלא יבוא לכם בראש

לפני שבוע בערך אמרתי באיזשהו מקום שאני מרגישה בריאה. שאני רואה את עצמי בריאה וכשירה לכל דבר. שהמחלה לא השאירה

כבר הרבה זמן שאני מחפשת תפילה לרפואה ולא מוצאת כזו. יש תפילה שאדם חולה אומר על עצמו, יש פרקי תהילים

יום אחד מפריד בין יום הכיפורים לשלושים של דפנה. ביום הכיפורים התפללתי על כל מה שאפשר. על משפחתי, על עצמי