כל הפוסטים בכללי

ותרי על הציניות הניכור והיוהרה הפרדי מהם שלא על מנת לשוב העזי להיות פשוטה חדלי מן הביקורת כלפי אחרים (יש לה

ג'אנט וולס עשתה את זה שוב. כלומר אולי זה היה מזמן אבל עבורי זה חדש דנדש. זה הסדר שבו קראתי

אתמול בערב היתה בטלויזיה כתבה על מיצי פרות ועל העובדה שבלי שמספרים לנו ממתיקים אותם בנדיבות. איכשהו זה הזכיר לי

מוכשרת זאתי. הגלית הזו. קודם היא שימחה אותי מאוד ב"קצה". את הקטגוריה "על ספרים" בבלוג שלי הענקתי לעצמי במתנה ליום

אז בדרך לחופשה ביוון סיימתי את הספר של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו" ומיד התפנתי לחופשה ועכשיו שחזרתי אני כבר בעיצומו

יהודית האשימה אותי פעם בנפוטיזם. וכמו בעוד כמה הזדמנויות שיהודית הפציצה אותי במילים שלא הבנתי, גם בפעם הזו הלכתי לבדוק

זהו. סיימתי לקרוא את "גאווה ודעה קדומה" של גין אוסטן. קראתי כל מילה בשקיקה כולל אחרית דבר וכולל ביוגרפיה של

אז שלשום, שניה לפני שהסתיים שבוע הספר וכשכבר לא היה לי סיכוי להגיע אליו (למרות שיש איזה שתי סופרות שלא

אז רגע לפני שנפרדת מהחג ונכנסת בסערה לעבודה, כמה מילים על ספרים שקראתי לאחרונה. ראשית הטווס. טווס בחדר המדרגות. לקח

הרעב הזה הבלתי פוסק אינו ניכר בעייני אלו משדרות שלווה ובקרבים מחרחר רעב לא נותן מנוחה רק לפעמים נפלטת איזו

בואו נדבר רגע על אושר. מותר לפעמים לעצור שניה ולבחון את עצמנו במדד האושר. מותר וצריך וכדאי. כמה אנחנו מאושרים?