כל הפוסטים בהמסע להחלמה

גמאני מוסרת פאה
מתוקף עיסוקי בתחזוקת אתר "גמאני" שמתי לב לכך שיש כמה וכמה בנות שבחרו לפרסם את הפאה שלהן למסירה באתר. הן

פלאש מוב!!!
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=c5ilhwGz02E[/youtube] יום שישי בבוקר. הנמל לבש ורוד. אני מגיעה עם ביתי הקטנה. זו הפעם השניה (לפחות) שהיא מצטרפת אלי לפעילות

לכתוב שוב אחרי זמן…
לכבוד חודש המודעות פנתה אלי ענת, עורכת המגזין פלוס (הנלווה לעיתון מודיעין ניוז שעם הזמן גם הפכה לחברה שלי), ושאלה

אבן נוספת יורדת מהלב (או – יום הניתוח – הסיפור שלא סופר)
הסיפור הזה מתחיל ביום האחרון של נופש המשפחות של עזר מציון. בבוקר ההוא, פגשתי מישהי מקבוצת הפייסבוק "גמאני" שלא פגשתי

עכשיו לשמוח!
הבוקר נסעתי לברית מילה שערכה בת דודה שלי לבנה. רגע לפני הברית אמרה לי דודה שלי, שזמן בכיו של התינוק

הזמנות יתקבלו בברכה
הסטייליסטית גאלה רחמילביץ יזמה הפקת לוח שנה עם תמונות של בנות מ"גמאני". הלוח נמכר בימים אלו במחיר של 50 שקלים.

צער ואושר מעורבבים כל כך. אין מילים.
היום איבדה קבוצת הפייסבוק שלי "גמאני – גם אני חליתי בסרטן השד" שתי חברות. היום שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה

חזרתי היתה
זהו. אני בבית. קצת לפני שהתחלתי את הכימו יעצה לי העובדת הסוציאלית באסותא לחלק את המסע הזה לפרקים ולציין כל

להרחיב את גבולות הגיזרה (ולהעביר את רוע הגזירה)…
להרחיב את גבולות הגזרה = לעשות דברים שלא עשיתי מעולם. לחוות. לבדוק איך מרגיש לי. לעשות משהו שכבר עשיתי בעבר

על דיוק והפרדה
עברה בערך שנה (אולי פחות אולי יותר) מאז שפרשתי מלימודי ימימה. אף שלמדתי שם מעט מאוד זמן, משהו הספקתי להפנים