כל הפוסטים בהמסע להחלמה

מתוקף עיסוקי בתחזוקת אתר "גמאני" שמתי לב לכך שיש כמה וכמה בנות שבחרו לפרסם את הפאה שלהן למסירה באתר. הן

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=c5ilhwGz02E[/youtube] יום שישי בבוקר. הנמל לבש ורוד. אני מגיעה עם ביתי הקטנה. זו הפעם השניה (לפחות) שהיא מצטרפת אלי לפעילות

לכבוד חודש המודעות פנתה אלי ענת, עורכת המגזין פלוס (הנלווה לעיתון מודיעין ניוז שעם הזמן גם הפכה לחברה שלי), ושאלה

הסיפור הזה מתחיל ביום האחרון של נופש המשפחות של עזר מציון. בבוקר ההוא, פגשתי מישהי מקבוצת הפייסבוק "גמאני" שלא פגשתי

הבוקר נסעתי לברית מילה שערכה בת דודה שלי לבנה. רגע לפני הברית אמרה לי דודה שלי, שזמן בכיו של התינוק

הסטייליסטית גאלה רחמילביץ יזמה הפקת לוח שנה עם תמונות של בנות מ"גמאני". הלוח נמכר בימים אלו במחיר של 50 שקלים.

היום איבדה קבוצת הפייסבוק שלי "גמאני – גם אני חליתי בסרטן השד" שתי חברות. היום שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה

זהו. אני בבית. קצת לפני שהתחלתי את הכימו יעצה לי העובדת הסוציאלית באסותא לחלק את המסע הזה לפרקים ולציין כל

להרחיב את גבולות הגזרה =  לעשות דברים שלא עשיתי מעולם. לחוות. לבדוק איך מרגיש לי. לעשות משהו שכבר עשיתי בעבר

לבקשת הצוות מאסותא: פאי פקאן – בצק: 2 כוסות קמח 1 ביצה 150 גרם מרגרינה 2-3 כפות סוכר 1 סוכר

עברה בערך שנה (אולי פחות אולי יותר) מאז שפרשתי מלימודי ימימה. אף שלמדתי שם מעט מאוד זמן, משהו הספקתי להפנים