כל הפוסטים בכללי

היום אני שמחה. הבטחתי להיות שמחה ואני הולכת לקיים את זה. חלק מההשתייכות לגמאני, הקבוצה שנתנה לי המון כוח להתמודד

החיים זה כאן ועכשיו. אני לא דוחה יותר תוכניות. אם יש משהו שחשוב לי לעשות זה יעשה עכשיו. עכשיו הזמן

הגוף הזה שנושא אותי איני נותנת דעתי עליו איני נותנת דעתי איני נותנת איני

טוב, המסיבה מאחורי, התמונות כבר בפייסבוק (אשתדל להעלות גם לכאן עבור מי שאין לו פייסבוק) וגם הנאומים פורסמו (אלו שנכתבו

יקירה, בקשתי ממך להגיד כמה מילים  כי את אחד הדברים ש"הרווחתי מהסרטן ". אני זוכרת בוקר יום ראשון , אני

אושרה יקרה!‏  לפוסט שלך שנגע בי עמוק ברגישותו, רציתי להוסיף פוסט אחד קטן שלי ,עלייך. נפגשנו בבוקר המוזר הזה, שבו

ערב טוב לכולם הערב אני רוצה לומר דבר אחד. תודה. זה אולי ייקח הרבה מילים אבל בסופו של דבר הכל

לפני כשנה וחודשיים עשיתי לילדים שלי יום נאחס. זה היה במוצאי פורים. קראנו לשלושתם יחד לסלון וסיפרנו להם שלאימא יש

כפי שאמר לי הרב דוד לאו כבר בתחילת הדרך –  קבעתי תאריך למסיבת הודיה. לא שאני לא שומעת פה ושם

השבת הייתי אצל ההורים שלי. מפה לשם ישבתי לשוחח מעט עם אימא שלי והיא התעניינה בשלומי. שאלה קצת מה קורה