כל הפוסטים בכללי

בואי תחזיקי איתי את החסר מה שאין אינו שוקל דבר והוא כבד כבד מאוד

להיות. לשים לב לנשימה. לשים לב מה נכנס לפה. להתאמן. להוציא את הטלפון מחדר השינה ולקבל בתמורה שינה יותר שקטה.

אלו היום יומיים של חופש וחברות. יומיים של מחשבות על שקט ושלווה. קצת הפרעות מהעבודה ושיחות ארוכות על כל מה

אני כותבת על הדף בעט. היום החלטתי להוציא את הטלפון מחדר השינה. ב 23:00 נכנסתי למיטה והיה מוקדם מכדי לישון.

לא מזמן נשאלתי איפה למדתי לכתוב ככה עניתי שהייתי באיזו סדנא ואחר כך בפורום כלשהו בתפוז ואז הלכתי לאיזו מחזאית

אנחת רווחה. זה מה שיש לי היום. אנחת רווחה. אני סוגרת כמעט 3 שבועות של מתח מטורף. מתח שהתחיל כשהייתי

מוזר, לא? הלוא בבתי הספר "שלנו" אין כזה טקס. גג שולחים את התעודות בדואר לבוגרים. אולי כי "אצלנו" ברור שמסיימים

פעם ניסיתי להסביר לאיזו מורה מה זה לנסות ללמוד עם הפרעת קשב וריכוז. דמייני שהמוח שלך הוא שמים, אמרתי לה,

קודם אני צינית מעירה על בחירת השירים על התסרוקות המיושנות אחר כך אני בורחת למחוזות אחרים מזפזפת נזכרת בכביסה שיש

פעם הייתי מחכה שיגמר כבר יום השואה. שיחזרו התוכניות הרגילות לטלויזיה. שיהיה לגיטימי לחזור להתעלם. אולי זו בגרות או יכולת