כל הפוסטים בהמסע להחלמה

כמה מילים על חברות
השבת הייתי אצל ההורים שלי. מפה לשם ישבתי לשוחח מעט עם אימא שלי והיא התעניינה בשלומי. שאלה קצת מה קורה

"אחרי הסרטן" זה עכשיו וזה כאן.
חודש וחצי מסיום ההקרנות, חודשיים לסיום ההרצפטין. החזרה לעבודה מתעכבת. אני לא עובדת אבל אני כל כך עובדת. לא נחה

לנהל את הזמן כמו תיק השקעות
לפני כשנה לקחתי פסק זמן מהעבודה. בתחילת התקופה חשבתי שפסק הזמן הזה נכון עבורי בשל ההתמודדות הפיזית אבל גם חשבתי

יום כיף של עזר מציון – חוויה מתקנת.
זה היה לפני שנה בערך. כמעט בדיוק. זה היה אחרי שגיליתי את המחלה. אפילו הספקתי לקבל את ה AC הראשון

מט"ו בשבט לט"ו בשבט
היום לפני שנה גיליתי את הגוש. מרגע זה כל יומיים בערך בשנה הנוכחית יהיו יום שבו קרה משהו ב "היום

ואז נשאלת השאלה…
איפשהו בתחילת הדרך מישהי ציידה אותי בעצה (או יותר נכון הנחיה) "אל תשאלי למה". לא שחשבתי לשאול את עצמי אז

פרק חמישי – עדיין לא אפילוג
כאשר בתחילת המסע המליצו לי לחלק אותו לפרקים על מנת שיהיו אבני דרך קרובות ושנשמח בהשגתה של כל אחת ואחת

14.1.2013 – יום שלושים וארבע להקרנות – שחר חדש
היום היתה הקרנה אחרונה בהחלט. אתמול בערב ביקרה אותי יוכי, חברה שעברה את אותו מסע לפני כשלוש שנים. היא ציידה

25.12.2012 – יום 20 לקרנות – שקרים אמיתיים
לפעמים אנחנו בורחים מאמת מפחידה אל הומור. נדמה שהשנה האחרונה היתה בית ספר ענק לבריחות מהסוג הזה. עכשיו, כשרואים את