כל הפוסטים בעל ספרים

אתמול בערב היתה בטלויזיה כתבה על מיצי פרות ועל העובדה שבלי שמספרים לנו ממתיקים אותם בנדיבות. איכשהו זה הזכיר לי

מוכשרת זאתי. הגלית הזו. קודם היא שימחה אותי מאוד ב"קצה". את הקטגוריה "על ספרים" בבלוג שלי הענקתי לעצמי במתנה ליום

אז בדרך לחופשה ביוון סיימתי את הספר של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו" ומיד התפנתי לחופשה ועכשיו שחזרתי אני כבר בעיצומו

יהודית האשימה אותי פעם בנפוטיזם. וכמו בעוד כמה הזדמנויות שיהודית הפציצה אותי במילים שלא הבנתי, גם בפעם הזו הלכתי לבדוק

זהו. סיימתי לקרוא את "גאווה ודעה קדומה" של גין אוסטן. קראתי כל מילה בשקיקה כולל אחרית דבר וכולל ביוגרפיה של

אז רגע לפני שנפרדת מהחג ונכנסת בסערה לעבודה, כמה מילים על ספרים שקראתי לאחרונה. ראשית הטווס. טווס בחדר המדרגות. לקח

בכל רגע נתון יש את הספר הכי טוב שקראת לאחרונה. זה שאת זוכרת היטב ושעליו תמליצי. חודשים רבים היה "קצה"

מאז שפתחתי את הקטגוריה "ביקורת ספרים" בבלוג שלי, קראתי שני ספרים שאו שלא היה מה לומר עליהם או שעדיף היה

אף פעם לא אמרתי לבחור/לגבר – זה לא אתה, זה אני. (נדמה לי שאף פעם לא אמרתי את זה לגבר.

טוב אז אשמת הכוכבים. ספר שמיועד לנוער. שקניתי אותו לביתי וקראתי אותו בעצמי רק כי חברה אחת טובה המליצה. הספר מיועד

כבר אמרתי שאני לא קוראת מצטיינת. למעשה אני קוראת כמעט רק בשבתות. כפועל יוצא מכך לוקח לי לפעמים חודש לקרוא